The MOST efficient way for a way for a person to DESTROY his PARNASSA - livelihood, health, relationships, marriage, beauty, his home and BUSINESS - is to engage in foul language.
Even if he did something good for which they forgive his sins for the next 70 years - FOUL LANGUAGE DESTROYS THAT. It is worse than touching a CORPSE. and even his PRAYERS turn into an abomination before GOD and he is punished for praying
Print this and give this to your:
WORKERS
SPOUSE
CHILDREN
BOSS
FRIENDS
MOTHER IN LAW
TAXI DRIVER
PLUMMER
ELECTRICIAN
HANDIMAN
ניבול פה – זהירותו של מרן זצ"ל
שאלה: אני נמצא בין חברים שלצערי מדברים בצורה לא יפה בכלל, ("ניבול פה"). אני עצמי נמנע מכך. מה עלי לעשות?
תשובה: בגמרא במסכת שבת (לג.) אמרו: בגלל עון נבלות הפה, צרות רבות וגזירות קשות מתחדשות, ובחורי (שונאי) ישראל מתים, יתומים ואלמנות צועקים ואינם נענים, שנאמר: "עַל כֵּן עַל בַּחוּרָיו לֹא יִשְׂמַח ה', וְאֶת יְתֹמָיו וְאֶת אַלְמְנֹתָיו לֹא יְרַחֵם, כִּי כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרַע, וְכָל פֶּה דֹּבֵר נְבָלָה". ודרשו עוד בגמרא, אמר רבי חנן בר רבא, הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה, אלא כל המנבל פיו, אפילו חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה הופכין עליו לרעה. כלומר, כולם יודעים את מעשיהם של החתן והכלה, אבל מי שמדבר על כך, עונשו גדול מנשוא, שאפילו אם נגזר עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה, הופכים את גזר דינו לרעה. ואמר רבה בר שילא בשם רב חסדא, כל המנבל את פיו, מעמיקין לו גיהנם, שנאמר "שׁוּחָה עֲמֻקָּה פִּי זָרוֹת" (הגיהנם היא שוחה עמוקה, בור עמוק, והוא מגיע למי שפיו מדבר דברים זרים). רב נחמן בר יצחק אמר, אף מי ששומע ושותק נענש, שנאמר (בהמשך הפסוק שמדבר על פה שמדבר דברים זרים), "זְעוּם ה' יִפול שָׁם".
ורבינו השל"ה הקדוש (שער האותיות אות שי"ן) כתב, שאבי אבות טומאת הדיבור, הוא עוון ניבול הפה. וכתב שכל המטמא את פיו ולשונו בטומאת הדיבור, אז כל דברי תורה ותפלותיו כולם נטמאו, ומחוץ למחנה מושבם, ואדרבא מקבל עונש עליהם, כי הוא דומה לאדם שמביא מתנה חשובה למלך, אבל מגיש אותה למלך בכלי מלא קיא, הרי אז בודאי יכעס עליו המלך בכפליים. (שהרי התפלה היא כמו מתנה לפני ה', והוא מגיש אותה לה' בפה מלא דברי נבלה, שהוא מאוס לפני ה' יתברך). ורבותינו המקובלים האריכו בהסבר הדברים.
והגאון מהר"ל מפראג (נתיבות עולם, נתיב הצניעות אות ד) הסביר, מדוע בגלל עוון קל כל כך, של דיבור בלבד, מגיעים עונשים מוזרים כל כך על האדם? שהופכים לו גזר דין של שבעים שנה לרעה, שבחורים ח"ו מתים, וכאילו חס ושלום השם יתברך מנהיג את העולם באכזריות שיתומים ואלמנות לא נענים?
ומסביר המהר"ל, כי המעלה הנשגבה ביותר באדם, היא הדיבור. שהרי רק לבני האדם נתן ה' את האפשרות לדבר. והדיבור מביא את האדם לשלימות. וממילא כאשר האדם מנבל את כח הדיבור שלו, הוא חוטא בדבר קשה מאד, במידה הנשגבה ביותר שלו, ומידה כנגד מידה, שעל חטא ופגם בדבר הנעלה והנשגב ביותר, מגיע העונש הנורא ביותר. ומאחר ובכח הדיבור האדם יכול לחתוך ולגזור גזירות טובות, בהיותו מדבר דברים טובים, ממילא גם להיפך, כאשר האדם מדבר דברי נבלה, הוא גורם גזירות רעות על עם ישראל. ועוון ניבול הפה הוא חמור יותר מעוון לשון הרע, משום שעוון לשון הרע הוא חטא בלשון בלבד, מה שאין כן מי שמנבל את פיו בדברי נבלה, הרי הוא מקשר את כח הדיבור עם המידות המגונות ביותר הנוגעות לעניני עריות ומחשבות טמאות, שהתורה קוראת להם "תועבה", "ולפיכך אמרו רבותינו שגזירות קשות מתחדשות ובחורי ישראל מתים ויתומים ואלמנות צועקים ואינם נענים, כל זה מפני אכזריות קושי הגזירה המתחדשת כאשר החטא הוא בניבול פה. כי בחורי ישראל הם חזקים ומתאים להם שיחיו, אבל בגלל ניבול פה נעשה ההיפך הגמור, והם מתים. וכן יתומים ואלמנות שעליהם ראוי ביותר לרחם, נעשה להם ההיפך הגמור, שמתאכזרים אליהם".
ומכאן נלמד, שאם אדם נמצא בחברה רעה, של אנשים בזויים שמנבלים את פיהם, ומדברים על עניני פריצות ועריות, יש לברוח מהם, ולמצוא לו חברים טובים יראי שמים, שהרי "אוי לרשע ואוי לשכנו", וכמו שדרשו רבותינו שאפילו מי ששומע דברי ניבול פה ושותק, מגיע לו עונש גדול, ובפרט בענין זה שכמו שכתבנו, המנבלים את פיהם מגלגלים צרות צרורות עליהם ועל כל הסובבים אותם, שומר נפשו ירחק מהם.
ומעשה שראינו בעינינו בשנת התשס"ב, שפעם הוצרך אחד ממקורבי מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל לספר לפניו איזה מעשה מכוער שנעשה באחד ממשרדי הממשלה, והיה צורך בדבר כדי להסביר למרן זצ"ל מדוע לא כדאי לאחת מנכדותיו להכנס ולעבוד שם, וכששמע מרן את תחילת הדברים, מיד סתם את שתי אזניו באצבעותיו, ואמר, די, הבנתי, מספיק! כל כך נזהר מרן הקדוש זצ"ל שלא לטמא את אזניו בדברים רעים כאלה, אפילו כאשר לכאורה הדברים נאמרו לצורך חיוני. ישמע חכם ויוסף לקח.